​​כנגד ארבע בנות דיברה תורה

מאת הרבה תמר דובדבני והרבה דליה מרקס

כְּנֶגֶד אַרְבַּע בָּנוֹת דִּבְּרָה תּוֹרָה:
אַחַת חֲכָמָה , אַחַת כּוֹעֶסֶת, אַחַת תַּמָּה וְאַחַת שֶׁאֵינָהּ יוֹדַעַת לִשְׁאֹל.

חֲכָמָה מַה הִיא אוֹמֶרֶת? – מָה הָעֵדוֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר הוֹרִישׁוּ אֲבוֹתֵינוּ וְאִמּוֹתֵינוּ לָנוּ?
אַף אַתֶּם אִמְרוּ לָהּ: "עֵדוֹת" – עַל שׁוּם שֶׁאִמּוֹתֵינוּ גַּם הֵן עֵדוֹת לְאוֹתוֹ הַנֵּס.
"חֻקִּים" – עַל שׁוּם שֶׁנִּתְּנוּ לָנוּ חֻקִּים לָשׂוּחַ בְּצִלָּם וּלְהָשִׂיחַ בָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאָשִׂיחָה בְּחֻקֶּיךָ " (תהלים קיט, מח).
"מִשְׁפָּטִים" עַל שׁוּם: מִלִּים, שִׁירָה, פַּרְשָׁנוּת מִתְחַדֶּשֶׁת, טִיּוּב וְתִקּוּן, שֶׁאָנוּ מְחֻיָּבִים בָּהֶם.

כּוֹעֶסֶת מַה הִיא אוֹמֶרֶת ? מָה הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת לָנוּ?
אַף אַתֶּם פִּרְשׂוּ יְדֵיכֶם לִקְרָאתָהּ וְאִמְרוּ לָהּ: גַּם לָךְ חֵלֶק בְּלֵיל יְצִיאַת מִצְרַיִם הַזֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר: "בִּשְׂכַר נָשִׁים צִדְקָנִיּוֹת… נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם" (בבלי,סוטה יא ע"ב) וְגַם קוֹלֵךְ רָאוּי לוֹ שֶׁיִּשָּׁמַע מִתְרוֹנֵן בְּשִׁירַת הַחֵרוּת, שֶׁנֶּאֱמַר עַל מִרְיָם הַנְּבִיאָה: "וַתֵּצֶאןָ כָּל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת" (שמות טו, כ).

תַּמָּה מַה הִיא אוֹמֶרֶת? מַה זֹּאת?
וַאֲמַרְתֶּם אֵלֶיהָ: "בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַיִם".
"אָדָם" – כָּל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם … וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם" (בבראשית ה, ב).
"עַצְמוֹ" מַה טַּעֲמוֹ ? לְכָל אֶחָד וְאַחַת מֵאִתָּנוּ מִצְרַיִם, שֶׁאוֹתָהּ אָנוּ מְצֻוִּים לְהַכִּיר, שֶׁאוֹתָהּ אָנוּ מְצֻוִּים לָצֵאת, שֶׁאוֹתָהּ אָנוּ מְצֻוִּים לְהוֹצִיא מִקִּרְבֵּנוּ.

שֶׁאֵינָהּ יוֹדַעַת לִשְׁאֹל
אַתֶּם פִּתְחוּ וְאִמְרוּ לָהּ: "הָרִימִי אַל תִּירָאִי" (ישעיהו מ, ט) "כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב" (שיר השירים ב, יד). כֹּחֵנוּ יִגָּרַע וְיִמְעַט בִּלְעָדַיִךְ. "בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ נֵלֵךְ כִּי חַג ה' לָנוּ:" (שמות י, ט) כִּי שֻׁתָּפִים כֻּלָּנוּ בִּיצִיאַת מִצְרַיִם. מִי יִתֵּן וּבְשִׂמְחַת חֵרוּתֵנוּ נִהְיֶה קַשּׁוּבִים לְקוֹלוֹת כָּל בָּאֵי עוֹלָם.

כוס מרים

כוס מרים הנו מנהג שהתחדש בשנים האחרונות כחלק מהרצון לתת מקום בסדר גם לנשים החזקות והמיוחדות של סיפור יציאת מצריים. בנוסף לכוס אליהו הנביא אנו מזמינים אתכם למלא, לברך ולשתות כוס מים חיים לכבודה של מרים הנביאה.

למה מרים ?

על פי המסורת מרים היא אחת מהמיילדות שלמרות האיסור המפחיד של המצרים המשיכה לילד את הנשים העבריות, שכנעה את אביה לעודד את הגברים העבריים להתייחד עם נשותיהם ולהמשיך להביא ילדים לעולם. כשאחיה הקטן נולד והושם ביאור, שמרה עליו בין קני הסוף עד אשר ניצל ואז שלחה לו את אמה יוכבד, כמינקת לבת פרעה.

אבל מרים הייתה הרבה יותר מאחות טובה, היא מנהיגה לכל דבר, מנהיגה את הנשים בשירת הים, מצטרפת אל אחיה אהרון ומשה בהנהגת העם, ואחראית על באר המים שמזינה את כל העם.

​

לכבודה של מרים הנביאה נרים כוס של מים חיים לאחר כוס שני של יין לפני נטילת הידיים – ונברך עליה:

"זאת כוס מרים, כוס מים חיים, זכר ליציאת מצרים. יהי רצון שנזכה לשתות ממימי באר מרים לרפואה ולגאולה. יהי רצון שנלמד ממרים ומכל הנשים לצאת בתופים ובמחולות אל מול הנסים של חיי היום יום ולשיר לה' בכל רגע. אמן!"

ניתן גם לשיר במנגינה של אליהו הנביא:

"מרים הנביאה עז וזמרה בידה מרים תרקוד איתנו להביא תיקון עולם"

מוזמנים לקרוא עוד על דמותה של מרים
ב"מרים ספרי לי את", ספרה המיוחד של הרבה אורנה פילץ

תפוז בעקרת הסדר

מקורותיו של מנהג זה אינם לגמרי ברורים. ההסבר המוכר ביותר הוא סיפור שמשוייך לפרופ' סוזנה השל, בתו של הרב אברהם יהושע השל, לפיו אישה ביקשה מרב ידוע אחד שיאפשר לנשים לעלות לתורה בבית הכנסת, וזה השיב לה שאישה שייכת בבימת בית הכנסת כפי שתפוז שייך בקערת הסדר.