הֲתוּכְלִי?
וְכִי תּוּכְלִי לְהָמִיר אֶת נְוֶה נְעוּרַיִךְ
מְחוֹז כִּסּוּפֵי אֲבוֹתַיִך, הוֹרַיִךְ
אֶת הַבַּיִת שֶׁלָךְ עַל דִּשְׁאוֹ וְקִירַיִךְ
בּוֹ עָלִיתְּ כַּתָּמָר, חָבַקְתְּ נְצָרַיִךְ
מוּל תַּשְבֵּץ הַשְָּׂדוֹת וְרוֹם הֲרָרַיִךְ
פַּס הַיָּם הַכָּחֹל חֲדָשׁוֹת לִבְקָרַיִךְ
עִם הַסְּתָיו, הָאָבִיב הַחוֹלְפִים עַל גְּדֵרַיִךְ
צֵל הַחֹרֶשׁ הַטוֹב, פְּרִיחוֹת הֲדָרַיִךְ
מַעַגְלֵי חֲסִידוֹת עַל גְּלִילֵךְ, מִדְבָּרַיִךְ
עִזִּים בַּמִּדְרוֹן וְכָל יֶתֶר עֲדָרַיִךְ
עִם הַדְּבָשׁ וְהַעֹקֶץ מֵעֵט שׁוֹרְרַיִךְ
וּבְרַק הַלְּחָנִים נָטְפוּ מֵיתָרַיִךְ…
עַד בָּאוּ יָמִים שֶׁאַיְּמוּ בִּשְׁעָרַיִךְ
מֹעַל בְּחִירַיִךְ
בֶּצַע שָׂרַיִךְ
וּכְלָבִים סוֹחֲבִים אֶת טוֹבֵי כְּפִירַיִךְ
וְנָמוּ, וְנָמוּ, וְנָמוּ שׁוֹמְרַיִךְ…
הֲתוּכְלִי לְהָמִיר אֶת נְוֶה נְעוּרַיִךְ
בְּפִנְקָס עַרְמוֹנִי נוֹשֵׂא נֶשֶׁר הָרַייךְ?
—
אביה זמרן , קיבוץ מצובה. גמלאית. מורה לספרות ותנ"ך בעברה. מפונה מביתה לטבריה.
צילום: הרבה יעל קריא
