אולי ראיתם איזה משה רבנו פנוי כאן בסביבה? כזה שלא נכנס להגדה / כדי שחלילה לא יהפוך לאגדה / והוא אפילו לא חיפש את התהילה / את משה אני מחפש / לא את אליהו הנביא / מנהיג שלא מתחפש / ולא אכפת לו איזה יין נביא.
מין משה כזה שלהנהיג לא רצה/ שוויתר על מנעמי סיר הבשר / קיבל את דין התנועה / ואת עמו הוליך במדבר / כזה שלא מפחד לריב עם אשתו / עם בניו ועם עם שלם/ שמסוגל להגיד גם ל"הוא" לא / למרות שיודע שאת המחיר רק הוא ישלם.
משה שהבין שהוא עצמו כבר בזמן עבר / ולארץ המבוטחת הוא לא יבוא / ובכל זאת יעפיל אל ההר / יחווה את כל תוגת "עצב נבו" / אבל יראה מהפסגה / או אולי מפי התהום / שהשאיר כאן שמץ של תקווה / ושלאחיו יהיה פחות איום / שהוא אולי במדבר יישאר תמיד / אבל השאיר לנו, לעמו עתיד.
האם הוא כבר מטפס לפסגת הר נבו? מזיע עייף עם שפה קצת רוטטת / אבל חושב עלינו ולא רק על המורשת / אנחנו לא נשאל קושיות / את המרור בשמחה נכרסם / נשתה לכבודו את ארבע הכוסות / ונתפלל שהכול כבר יסתיים.
תבוא כבר "רבנו" שנוכל כבר לומר "דיינו"
—
מאיר שקד, מקיבוץ אדמית, רכז תרבות ומלמד במכינת רבין אדמית, פונה למלון בטבריה בהתחלה ועכשיו במלונות בעכו.
צילום: הרבה יעל קריא
