בְּכָל דּוֹר וְדוֹר, חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַיִם.
כָּל אֶחָד הָיָה עֶבֶד, מִמִּצְרַיִם יָצָא
וְיַזְכִּיר לָנוּ זֹאת לֶחֶם עֹנִי: מַצָּה
שֶׁנֵּדַע לְשַׁמֵּר, גַּם בְּלִי חֹשֶׁךְ וָדָם
אֶת אוֹתָהּ הַחֵרוּת שֶׁל אָדָם וְאָדָם.
בְּכָל דּוֹר וְדוֹר, חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא הָיָה בִּכְפַר עַזָּה
כָּל אֶחָד הִסְתַּגֵּר בַּמָּמָד בְּשַׁבָּת
כְּשֶׁבַּחוּץ הַטֵּרוֹר הִשְׁתּוֹלֵל וְחָבַט
כָּל אֶחָד הִתְפַּלֵּל, צְעָקָה שֶׁלֹּא גָּזָה
בַּקִּבּוּץ הַמְּחֻלָּל אֶל מוּל שַׁעַר-עַזָּה
בְּכָל דּוֹר וְדוֹר, חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא חוֹלֵל בָּרָעִים
כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ לֹא הֵבִין מָה זֶה כָּאן
כְּשֶׁהַיֶּרִי חָדַר הַלְמוּת מוּסִיקָה
וְלִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ נוֹפֵל מַטָּה מִגֹּבַהּ
כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ נֶאֱנַס שָׁם בְּנוֹבָה
בְּכָל דּוֹר וְדוֹר, חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא נֶחְטַף מִנִּיר עוֹז
הַחֻרְבָּן, הַשְּׂרֵפָה, אֲיוּמִים הַמַּרְאוֹת
כָּל אֶחָד עַל הַטֶּנְדֵּר עִם יָדַיִם קְשׁוּרוֹת
וְאֵימָה בַּפָּנִים שֶׁל נָשִׁים וְשֶׁל טַף
בְּכָל דּוֹר וְדוֹר מִנִּיר עוֹז אַתָּה נֶחְטַף.
בְּכָל דּוֹר וְדוֹר, חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ בּוֹנֶה אֶת בְּאֵרִי
כָּל אֶחָד בְּכָל זְמַן עוֹד יָקוּם מֵעָפָר
יִנְשֹׁךְ אֶת שְׂפָתָיו וְיָשׁוּב אֶל הַסְּפָר
יֵצֵא מִמִּצְרַיִם יִתְגַּבֵּר כָּאֲרִי
מֵי-חַיִּים עוֹד יַרְווּ מֵאוֹתָהּ בְּאֵרִי.
בְּכָל דּוֹר וְדוֹר, חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַיִם.
—
אור אדם, תושב שדרות. חבר קבוצת מגוון, הקיבוץ העירוני בשדרות.
צילום: הרבה יעל קריא