לזכר המכה הראשונה
נפתח את הערב
ביין אדום.
אפשר מרלו. אפשר שיראז.
השנה, לא באמת חשובה.
בעיניים עצומות נדמיין
שהאדום הסמיך הזה
הוא דם הנילוס
ששתו אבותינו במצרים.

אחר כך
נקפוץ סביב השולחן כצפרדעים.
נוכל אם נרצה להפוך את זה לתחרות של ממש!
הילדים ישמחו
והמבוגרים המתקשים בקפיצה
יכולים לקחת מטאטא ולחבוט בקופצים
לזכר אמותינו
שזה אך סיימו לנקות את הדם בכיור
ולפתע נאלצו להאבק
בקרפדה
ובאילנית.

את המכה השלישית
נזכור
תוך כדי גירוד הראש
ובית השחי.
אפשר גם לגרד זה את זו תוך כדי הסבה לימין
אך המנעו מדגדוגים
ושמרו על ארשת פנים מודאגת
כי פעמיים זה מקריות
שלוש זה כבר סימן
שמשהו רע מתחיל לקראת פה.

לפני המכה הרביעית – הפוגה.
אטמו אזניים עיניים ופה
(אפשר לתרגל מראש, הילדים בוודאי כבר למדו כיצד בגן)
ונסו לא לקשר בין העוולות שעוללנו
לעם האחר הזה
לבין שלושת המכות הראשונות.

לקראת המכה הרביעית
ועל מנת לראות עצמנו ממש
כמצרים
נסגור היטב את הדלתות
אבל לא לפני שאחד הסבים בחדר
יצא החוצה
מחופש לדוב או אריה,
יסתובב מורעב בפתח הבית
ישבור עציצים, ינהם
וידפוק וישרוט את הדלת
עם מזלג כבדה של ברזל.
יש להשאיר לפחות 4 סימני שריטה
בעומק של חצי סנטימטר על המשקוף
זכר לערוב ולאלו שבקשו
אך לא הצליחו להיכנס ונטרפו בחוץ
כי לא פתחנו להם את הדלת.

מי שרעב
יכול בשלב זה
לטבול מצה
בשמן זית
או חומוס (לאוכלי קטניות בלבד)
ובתנאי שנקנה
בכפר ערבי או עיר מעורבת.

את מכת הדבר
נציין סביב השולחן
באמצעות דיון ערני
על מי הוא בהמה.
ניתן להדפיס מראש שאלון
ועליו תמונות של
גוי. הומו. שמאלן. ביביסט . משפחה עזתית.
בחרו באחד.
נסו להיות משכנעים ולנצח את הדיון בכל דרך אפשרית.

לפני המכה השישית
נאטום את לבנו
ונשיר יחד סביב השולחן מחזורת הכוללת גם
אך לא חייבת
את השירים
"שישרף לכם הכפר". ו"מוחמד מת".
אחר כך,
ניטול מלוא החופן פיח
שיוכן מראש
בצלוחית נאה לכל סועד
נזרוק אותו אל-על
ונביט בהשתאות
בעפר היורד שוב מטה
(מכורך הנסיבות והתוצאות)
המכסה אותנו
את מפת הסדר הלבנה
את המרור והחרוסת
צלחות החרסינה , הסכום המצוחצח
והכוסות הטובות היוצאות מהארון רק פעם בשנה.

ניפול על הרצפה כאבותינו מוכי השחין
ונזעק ולא נבין
למה
כל
זה
מגיע
לנו

לקראת מכת הברד והארבה
נתפצל לשני מחנות חלוקים
את המחלוקת אפשר לבחור מראש
רצוי שתנוע בין חילונים לדתיים. ימין ושמאל. דמוקרטיה או פשיזם.
אך בשום פנים ואופן
ובשום שלב
אין להכניס את נושא
העם הזר הזה
לתוך הוויכוח
שחייב להשאר פנימי.

על שני המחנות לדבר מעט ולאפשר לשיח
להתדרדר לאלימות בהזדמנות הראשונה
מצווה היא בשלב הראשון
לסקול זה את עם קוביות של קרח
זכר לברד
ומיד אחכ
להטיל את המאכלים שהוגשו לשולחן
ושעליהם עמלו בני הבית בעמל רב לארוך השבוע כולו
זה על זה ללא רחם
ולהשמידם
זכר לארבה.

עם שוך הקרב
שיכול להתארך כאוות נפשכם
נשיר
הנה מה טוב ומה נעים
אבל לא נאמין לעצמנו
ונכבה את כל האורות בבית.

החושך חייב להיות מוחלט.
אין להשאיר ולו סדק של אור
או תקווה בבית
גם לא בשירותים
גם אם הילדים ממש מבקשים.
נשכב יחד על הרצפה.
בתוך החושך הגדול הזה
שרויים
בתוך עיסה שומנית
של עפר פיח מי קרח
צלי תפוחי אדמה ומרק.

בתוך האפילה
בין גושי החרוסת והקניידלך
נגשש אחרי ידי ילדינו
נשיר אין לי ארץ אחרת
ונתפלל שחצי הלילה
היום
השבוע
החודש
השנה
יחלפו
זאת הפעם
ללא זעקות.
אולי בבוקר נקום
לביעור חמץ אמיתי.
תם הסדר.

צילום: הרבה יעל קריא