השנה גם ליבנו חצוי, חציו כאן, סביב השולחן, מתמלא בשמחה ובהודייה גדולה על המשפחה ועל היחד שלנו, על חרותנו, על כוסנו הרוויה, על כל הטוב הזה שזכינו לו.
וחציו השני בעזה, עם שבויינו, שאין להם לא חרות ולא גאולה, ולא סדר.
בעת ובעונה אחת, הלב נמצא במקומות רבים בארץ, בבתים בהם משפחות השבויים וסביב שולחנם מקומות ריקים.
הלב שלנו שבור לרסיסים.
הכאב הזה חד, מפלח, הכאב הזה נשחק בשגרה.
ניתן לו מקום בסדר שלנו
צילום: הרבה יעל קריא
